"גם סטיב ג'ובס התחיל במדעי הרוח"
פרופ' רוזוולט מונטס יכול לשבת אתכם שעות ולהסביר מדוע עדיף לכם ללמוד מדעי הרוח - אבל התשובה הקצרה היא שללא חינוך הומני, תישארו עבדים
צילום: דודו בכר
בימים שאחרי פרוץ המחאה החברתית ביולי 2011, שעה שהמוני אוהלים החלו למלא את שדרות רוטשילד בתל אביב, היה מי שמיהר להצביע על האשם האמיתי במצוקתם של הצעירים ואי יכולתם לסגור את החודש: העובדה שרבים מהם למדו מדעי הרוח, במקום ללמוד משהו שימושי, כמו הנדסה, משפטים או מינהל עסקים. "המפונקים האלה", סיננו אותם אנשים בזעם, "הלכו ללמוד שלוש שנים איך להיות פילוסופים, ועכשיו הם מתלוננים שהם לא מצליחים למצוא עבודה".
תהליך זהה ליווה את ימיה הראשונים של Occupy Wall Street, שכמו המחאה ברוטשילד נולדה על ידי ילדים לבנים, מבוססים ומשכילים מהמעמד הבינוני, רבים מהם בוגרים של תארים מפוקפקים מבחינה מקצועית, כמו היסטוריה, קולנוע ותולדות האמנות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה זכו סטודנטים למדעי הרוח או לאמנויות לתגובות מזלזלות בנוגע למסלול הלימודים שלהם. בשני העשורים האחרונים נהפכו שני התחומים האלה לשק החבטות של העולם האקדמי. במקביל לקיצוצים תקציביים חוזרים ונשנים, צריכות הפקולטות למדעי הרוח להתמודד עם ביקוש פוחת ועם לעג בלתי פוסק בנוגע לחוסר הרלוונטיות שלהן בעולם שבו השוק שולט והחינוך מבוסס על גובה השכר שאחרי הלימודים והאפשרויות המקצועיות הפתוחות בפני בוגריו.
תואר במדעי הרוח, גורסת הדעה הרווחת, הוא רק תחליף יקר מאוד לנייר טואלט, ובוודאי שאינו מכין את בוגריו לשוק עבודה שזקוק למהנדסים ולמתכנתים, לא להיסטוריונים ובלשנים. וזה עוד לפני שדיברנו על האם היהודייה המפורסמת, שדוחקת בילדיה ללמוד משפטים או רפואה או עסקים, משהו שימושי, מקצוע. הסיוט הכי גדול של אותה אימא יהודייה הוא שהילד יבחר ללמוד פילוסופיה פוסט־מודרנית, או חס וחלילה ספרות השוואתית.
אבל לא בטוח שהאם היהודייה צודקת. תואר במדעי הרוח, אומר פרופ' רוזוולט מונטס מאוניברסיטת קולומביה, לא רק שמכין את בוגריו לשוק העבודה, אלא מעניק להם יתרון משמעותי על פני חבריהם שבחרו במסלול פחות הומני. "חינוך הומניסטי ליברלי לא מנוגד להיותך בעל מקצוע נחשק - למעשה, זאת דרך להיות איש מקצוע יותר טוב", הוא טוען.
מונטס, פרופסור בחוג ללימודים אמריקאיים בקולומביה וראש תחום לימודי הליבה של האוניברסיטה, מנהל בשנים האחרונות מסע צלב נגד הסטריאוטיפ המיושן והמוטעה, לדבריו, שלו זוכים בעשורים האחרונים המקצועות שמאז יוון העתיקה כונו "האמנויות החופשיות" (Liberal Arts) - כלומר, התחומים והמיומנויות שנחשבו לחיוניים עבור אנשים חופשיים באומה דמוקרטית כדי שיוכלו לקחת חלק בחיים האזרחיים. בעוד ששבע האמנויות החופשיות הקלאסיות, כפי שנלמדו בבתי הספר הנזיריים של ימי הביניים, היו דקדוק, רטוריקה, לוגיקה, אריתמטיקה, גיאומטריה, אסטרונומיה ומוסיקה, כיום משמש המונח בעיקר לתיאור תחומי לימוד ממדעי הרוח, ממדעי החברה והאמנויות, כמו היסטוריה, בלשנות, ספרות, פילוסופיה, מדעי המדינה, לימודי דת, אמנות, שפות וסוציולוגיה.
"הרעיון העומד בבסיס הליברל ארטס התחיל בחברה היוונית העתיקה, שבה עבדים היו אחראים לרוב עבודת הכפיים", מסביר מונטס. "האנשים החופשיים שאלו את עצמם איזה חינוך הולם אזרחים שצריכים להיות מעורבים בענייני החברה והממשל. חינוך ליברלי היה האנטי־תזה לחינוך של העבדים. כיום אנחנו חיים בחברה חופשית, וזה מוביל אותנו לשאלה איזה חינוך הולם אנשים שחיים בחברה כזו, שבנוסף להיותם מהנדסים או רופאים גם בוחרים ראשי מדינות או ראשי עיריות. החינוך הליברלי מתמקד בשאלות שכל אדם צריך לעמוד בפניהן ולהתמודד אתן: שאלות על המוות, על האחריות שלי כלפי שכניי, שאלות נצחיות שהעסיקו בני אדם בתרבויות ובזמנים שונים ושבלי לעסוק בהן לא נהיה חופשיים באמת".
היסטוריה אליטיסטית
התפישה החינוכית המדגישה את חשיבותן של האמנויות הליברליות ואת לימודן בשנים הראשונות בקולג' היא חלק חיוני ממערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב כבר יותר מ-200 שנה - בהשראת התפישה של יוון העתיקה - ועליה מתבססות רבות מהאוניברסיטאות והמכללות היוקרתיות והטובות ביותר במדינה. לפני שהם עוברים ללימודים מקצועיים, הסטודנטים האמריקאים צריכים לעבור ארבע שנים של קורסים בהיסטוריה, תרבות, אסטרונומיה, מתמטיקה בסיסית ונושאים אחרים, שהם צריכים ללמוד כדי לרכוש ידע כללי מעבר למקצוע שבו יבחרו. רק אז הם רשאים להמשיך לתארים מתקדמים מקצועיים בתחומים כמו משפטים, רפואה והנדסה. במכללות המוקדשות לאמנויות הליברליות שמים דגש על כיתות קטנות ושיטת לימוד שמבוססת על ריבוי דיונים.
אולם ב-20 השנים האחרונות, במקביל לעלייה בכוחו ובחשיבותו של השוק ושל הכסף בתרבות ובמערכת ההשכלה הגבוהה, גבר הלחץ על תחומי הלימוד ההומניסטיים - בארה"ב וכמעט בכל מקום אחר בעולם. התקציבים מתמעטים, חוגים נסגרים והמסגרות הקיימות נמצאות בסכנה. לאט לאט התחזקה התפישה שלפיה לחינוך הומני אין מקום בקולג'ים האמריקאיים, ושעל מודל הלימודים הליברליים לפנות את מקומו לקורסים מקצועיים ולידע טכני שיכשיר את הבוגרים הטריים לשוק העבודה, ולא לשנים של אבטלה. במיוחד מאז תחילתו של המשבר הפיננסי והעלייה החדה באבטלת הצעירים בארה"ב ובעולם, השתרשה הטענה כי תארים הומניים אחראיים למשבר הצעירים בקרב קובעי מדיניות.
אלא שמתברר כי מדובר במיתוס: בוגרי תארים הומניים בארה"ב משתכרים הרבה יותר מהשכר החציוני, ורבים מהם מביעים רמת שביעות רצון זהה או גדולה יותר מחבריהם שבחרו ללמוד תחומים אחרים. כמו כן, מעסיקים ובתי ספר בכל התחומים מעדיפים סטודנטים שרכשו השכלה ליברלית: לפי נתוני התאחדות בתי הספר לרפואה בארה"ב (AAMC), בתי הספר לרפואה קיבלו ב-2011 43% מהפונים שבחרו בביולוגיה כמקצוע ראשי ו-51% מהפונים שבחרו במקצועות הומניים כמקצועות ראשיים.
צילום: אי–פי
"אני מדבר המון עם אנשי עסקים, מנכ"לים ובעלי חברות, מעסיקים בבנקים, בפיננסים ובמשרדי עורכי דין, והם תמיד מבקשים ממני לשלוח להם סטודנטים שלי שכותבים היטב וקוראים היטב, שיש להם חשיבה ביקורתית. הם אומרים לי: אנחנו כבר נלמד אותם את כל מה שהם צריכים כדי לעשות את העבודה שאנחנו רוצים שיעשו. אנחנו נעשה עבודה טובה יותר מכם בללמד אותם את העבודה: אנחנו צריכים שאתם תלמדו אותם מיומנויות אחרות", אומר מונטס, שמודה שהתדמית של לימודי הרוח כיום נמצאת בבעיה לא פשוטה.
"נכשלנו בלהצדיק את עצמנו. באופן מסורתי אמרנו 'אנחנו טובים מכדי לומר שאנחנו טובים לחברה'. מי שלא מבין, שלא יבין. לא נתנו ביטוי לקולותיהם של מנהיגי עסקים ותעשייה, שנתנו קרדיט לחינוך ההומני. לאמנויות הליברליות גם יש היסטוריה של תדמית אליטיסטית: באופן היסטורי, אלה היו תחומי הלימוד של המעמדות העליונים, של אנשים שאין להם לחץ להתפרנס וחופש כלכלי. לכן הסטריאוטיפ קיים".
החינוך ההומני של
סטיב ג'ובס
מונטס, 39, בן למשפחה ענייה מהרפובליקה הדומיניקנית שהיגרה לארה"ב כשהיה נער והתקבל ללימודים בקולומביה הודות למלגה, מונה לפני חמש שנים, בגיל 34 בלבד, לראש תחום לימודי הליבה של האוניברסיטה. לישראל הוא הגיע כאורח של המרכז האקדמי שלם, שיפעיל החל משנת הלימודים הקרובה תוכנית לימודים שתפעל במתכונת האמריקאית של Liberal Arts College, עם תואר רב־תחומי שיכלול קורסים בגיאוגרפיה, היסטוריה, תנ"ך, אסלאם, פילוסופיה, מבוא למוסיקה, מבוא למדעים ולפיסיקה, ספרות, ממשל, סוציולוגיה ועוד.
כיום, אומר מונטס, כבר ברור שלימודי הרוח הם דרך כמעט ודאית לעליונות מקצועית, גם בתחומי ההיי־טק והמדעים. "פעם", הוא אומר, "לא שאלנו את עצמנו איך חינוך במדעי הרוח יכול להפוך אותך למהנדס טוב יותר, או איש עסקים טוב יותר. התשובה המסורתית שלנו לשאלה כזאת היתה שהערך העצמי של חינוך הומני הוא זה שהופך אותך לאדם טוב יותר, שזה מעמיק את תחושת העצמי שלך, ושלא צריך לחשוב על חינוך כזה במונחים האלה. זאת התשובה המסורתית, והיא נכונה.
"אבל כיום יש לנו תשובה שונה, והיא שאתה כן תהיה מהנדס טוב יותר או יזם טוב יותר בזכות חינוך במדעי הרוח. כי התרגול של ידע טכני, כמו של רופא או מהנדס, מתרחש בהקשר של ערכים וחברה. כשרופא מתמודד עם דילמה אתית, או חייב לומר להורים 'הילד שלכם ימות ואין לי מה לעשות בקשר לזה', הוא לא יכול להגיב באמצעות ידע טכני. אלה שאלות שמשתמשות בידע ובהבנה של החברה שלך ושל הערכים שלה.
"הדבר הזה נכון שבעתיים כשמביאים בחשבון שלאנשים אין קריירה אחת. לכולנו יהיו כמה קריירות במהלך חיינו. אפילו אם אתה רופא, אתה תהיה ארבעה או חמישה סוגים של רופא. המיומנויות שתזדקק להן, היכולות שתזדקק להן, כמו היכולת לספוג מידע חדש ולשים אותו בהקשר הנכון, אלה המיומנויות שאתה רוכש באמצעות חינוך הומני. אם תתקבל לעבודה במשרד עורכי דין שמתמחה בבידור או בנדל"ן אחרי שלמדת רק את הידע המשפטי הטכני שקשור לתחומים המוגבלים האלה, אתה תסבול מנחיתות. שאל את מנהלי המשרד והשותפים, והם יגידו לך שזה לא מה שהם רוצים".
השכלה במדעי הרוח, מסביר מונטס, היא חלק חיוני מתרבות היזמות והיצירתיות שהביא אתו העידן הדיגיטלי. "סטיב ג'ובס, שביצע מהפכה מוחלטת בדרך שבה אנחנו מתקשרים עם טכנולוגיה, נתן קרדיט לחינוך ההומני שלו. הוא אמר פעם: 'הסיבה שעשיתי מה שעשיתי היא לא כי אני מהנדס, אלא כי למדתי מדעי הרוח'. העובדה שהוא לקח קורס בקליגרפיה היא שהעניקה לו את ההערכה לעיצוב או לנגישות, ואת הרגישות שאחר כך השפיעה בצורה עצומה על השוק ויצרה בהמשך מאות אלפי ואולי מיליוני משרות. יותר ויותר אנשים מבינים שכדי להשיג עבודה לומדים מקצוע, אך כדי ליצור עבודה לומדים אמנויות חופשיות. איזו חברה לא תעדיף חמישה סטיב ג'ובסים על פני 500 אלף ברגים?
"השוק אולי שולט בכל דבר שאנחנו עושים, אבל מי שמשתתף בו הם אנשים, ולאנשים עם יכולת להבין את המניעים הפסיכולוגיים שמניעים אנשים אחרים - ולכן גם את השוק - יש יתרון אדיר. מה גם שבעתיד יותר ויותר מקצועות שתלויים בידע טכני, כמו ראיית חשבון, יוחלפו באינטליגנציה מלאכותית. יותר ויותר דברים יעברו דיגיטציה ויעברו לידיהם של רובוטים. דבר אחר שרובוטים לא יוכלו להחליף בעתיד הנראה לעין הוא הרגישויות, האינטואיציה והתובנות שחינוך הומני מעורר בתלמידים".
במקביל להצטמקות החינוך הליברלי בארה"ב, מציין מונטס, מתרחשת מעבר לים תופעה מעניינת אחרת: אוניברסיטאות באירופה ובסין מתחילות לאמץ את המודל שהאמריקאים זונחים בשנים האחרונות, ופותחות פקולטות למדעי הרוח ותוכניות מיוחדות למדעי הרוח בתוך פקולטות קיימות. "בעוד שבארה"ב סובלות האמנויות החופשיות מלחץ אדיר ומתכווצות, מקומות אחרים מאמצים את המודל. העולם הסתכל על מערכת החינוך האמריקאית ושאל מה המפתחות להצלחה שלה. ביקרתי לפני שנתיים באוניברסיטה הסינית של הונג קונג (CUHK), ושם בדיוק פתחו תוכנית של אמנויות חופשיות. הסינים שאלו את עצמם מדוע הם לא מצליחים לנפק זוכים בפרסי נובל: יש להם בתי ספר טובים, מדענים מצוינים, למה ארה"ב מקבלת את כל הפרסים? התשובה שהם מצאו הייתה החינוך ההומני. גם בארה"ב, בזמן שבתי הספר למדעי הרוח מתכווצים, בתי ספר מקצועיים למשפטים, להנדסה ולמקצועות אחרים פותחים קורסים ותוכניות במדעי הרוח: בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה, למשל, לומדים קורס שנקרא 'רפואה נרטיבית', שהוא בעצם קורס בספרות שבו לומדים לנתח נרטיבים שקשורים ברפואה. כך שגם אם המסגרת המוסדית הקיימת משתנה, החינוך ההומני פורח והערך שלו רק עולה".
עם זאת, מציין מונטס, "לא הכל קשור בכסף. קיימת גם השאלה אם יש רעיונות שהערך שלהם גבוה מכסף. אני חושב שכן. יש הבדל בין חינוך לבין הכשרה מקצועית, ותפקידו של חינוך הוא להעניק לאדם את הכלים והיכולות לממש את עצמו. אז כן, יכול להיות שחלק מהסטודנטים שלומדים במסגרות ליברליות יבינו שהם לא רוצים לעשות המון כסף, ואולי האמא שלהם תהיה עצובה, אבל אותם סטודנטים יהיו שמחים מאוד".
תגובות
הוסף רשומת תגובה