הבלוג של צור

ג’יימס אלטושר, 45, סופר, פובליציסט, יזם, משקיע ומנהל קרן גידור.  ספר לי על הנקודה בזמן שבה העולם שלך התרסק. היתה לך עבודה מדהימה ב–HBO, לופט בטרייבקה, 15 מיליון דולר בבנק ואז הפסדת הכל. את העבודה. את הכסף. הנישואים שלך הסתיימו. פתאום הכל נגמר. אתה כותב שהפסדת מיליון דולר בשבוע אחד. כל העולם שלי פשוט נעלם. הייתי צריך להמציא את עצמי מחדש. איך עושים דבר כזה? מה שצריך לעשות זה להבין שאתה בנקודת שפל. שאתה מדוכא, ויש לזה סיבה. זה כמו להיות נידון למוות. מה שאני עשיתי, ועשיתי את זה כבר כמה פעמים, זה להתמקד בלהבריא. פיזית - לאכול ולישון כמו שצריך. רגשית - להתרחק מאנשים שעושים רע, וחוץ מזה, צריך כל הזמן לחשוב על רעיונות. המוח הוא שריר. אם אתה שוכב במיטה במשך שבועיים, אין סיכוי שתוכל ללכת אחר כך. וגם שריר הרעיונות יכול להתנוון אם אתה לא חושב על רעיונות חדשים. כשאתה אומר רעיון, למה אתה מתכוון? קראתי שאתה מסתובב עם פנקס של מלצרים. אתה יכול להראות לי אחד? כן. יש לי מאות כאלה. הנה, תראי את זה. אני מאבד אותם כל הזמן. ואז מה אתה עושה? הרעיון הוא לכתוב. אני לא באמת חוזר אלי...

פרופ' רוזוולט מונטס יכול לשבת אתכם שעות ולהסביר מדוע עדיף לכם ללמוד מדעי הרוח - אבל התשובה הקצרה היא שללא חינוך הומני, תישארו עבדים                                            צילום: דודו בכר בימים שאחרי פרוץ המחאה החברתית ביולי 2011, שעה שהמוני אוהלים החלו למלא את שדרות רוטשילד בתל אביב, היה מי שמיהר להצביע על האשם האמיתי במצוקתם של הצעירים ואי יכולתם לסגור את החודש: העובדה שרבים מהם למדו מדעי הרוח, במקום ללמוד משהו שימושי, כמו הנדסה, משפטים או מינהל עסקים. "המפונקים האלה", סיננו אותם אנשים בזעם, "הלכו ללמוד שלוש שנים איך להיות פילוסופים, ועכשיו הם מתלוננים שהם לא מצליחים למצוא עבודה". תהליך זהה ליווה את ימיה הראשונים של Occupy Wall Street, שכמו המחאה ברוטשילד נולדה על ידי ילדים לבנים, מבוססים ומשכילים מהמעמד הבינוני, רבים מהם בוגרים של תארים מפוקפקים מבחינה מקצועית, כמו היסטוריה, קולנוע ותולדות האמנות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה זכו סטודנטים למדעי הרוח או לאמנוי...