סדר שיהיה פה - לתרגום רעיונות למעשים

כשהכל משתנה במהירות, יצירתיות היא מפתח להצלחה. לסקוט בלסקי, מחבר הספר Making Ideas Happen, יש מתכון לתרגום רעיונות למעשים

חולצה משובצת ובחיוך כובש מדלג סקוט בלסקי אל הבמה הקטנה באולם של מילק סטודיוס בניו יורק. כנס נוסף, הפעם בנושא עשייה יצירתית ובהפקת סוכנות הפרסום BSSP, נכנס לרשימה הארוכה של אירועים שבהם הוא שוטח את המשנה שהציג השנה ברב המכר שלו, Making Ideas Happen. לפחות הפעם זה קרוב לבית ולמשרד בסוהו. הקהל, רובו אנשי מדיה ופרסום, מקשיב לדבריו של בלסקי בתשומת לב מיוחדת. אחרי הכל, הוא מדבר על נושא שכל אחד ואחד מהנוכחים מוצא בו עניין רב: איך הופכים רעיון למעשה, וכיצד גורמים למחשבה יצירתית לקרום עור וגידים.


מדובר בתחום שחשיבותו עולה בשנים האחרונות, בין השאר בשל תהליך הארגון מחדש שעובר שוק העבודה. בארצות הברית, למשל, הוכפל ב 2010 מספר החברים באיגוד הפרילנסרים, ומספרם של העצמאים הולך וגדל. אנשים בעלי כישרונות מעדיפים לא פעם לעבוד בשעות הנוחות להם ובסטודיו הפרטי, ומקומות עבודה רבים מאפשרים לעובדיהם לעבוד מרחוק. בצד היתרונות המובנים שבשיטה זו, יש בה אתגר מיוחד לאנשים יצירתיים, שגם כך ידועים לשמצה בנטייתם לחוסר סדר: מצד אחד מצפים מהם לחדש כל הזמן ולהמציא עוד ועוד רעיונות, ומצד אחר דורשים מהם לעמוד בדד ליינים. בלסקי מציע לאנשים כאלה פתרון שנועד להקל על ניצול הזמן ולייעל אותו, ועשוי לסייע להם בהתמודדות עם עומס המידע. אבל כשהוא מציג אותו לקהל בכנס הוא נענה בתחילה בגיחוכים ובמלמולים סרקסטיים. “יש מספיק שיח על השראה ויצירתיות, אבל לא מדברים מספיק על איך מוציאים אותן לפועל”, הוא אומר. “לכן מוכרחים לעשות סדר בעולם היצירתי”. עכשיו אפילו המנהלים המעטים שבקהל מרימים את העיניים מהבלקברי. “בהצלחה עם זה”, קורא בחיוך אחד ממארגני הכנס.

השראה זה לא הכל

אפשר להבין את הספקות של אנשי המקצוע. הרי התפיסה המקובלת רואה בסדר אויב מר לתהליך הקריאייטיבי, ומחסום המעיב על מעייני היצירה. בעולם הדימויים, יצירתיות וסדר מייצגים עולמות הפוכים. מקובל לחשוב על סטודיו של אמן כמקום מוכה אנדרלמוסיה, וחדר מבולגן של ילד מוסבר לא פעם בכך שהוא עובר “תקופה יצירתית”. ואולם, לשיטתו של בלסקי, זה ממש לא צריך להיות כך.

“בעולם התחרותי של היום לא מספיק להיות זול או יעיל”, הוא אומר לקהל הספקן. “בשביל לשרוד בשוק ובתחרות הגלובלית צריך כל הזמן להמציא רעיונות חדשים, אבל רוב הרעיונות לא מגיעים לכדי מימוש, וזה מתסכל מאוד. כשהרעיון טרי, זה כמו ירח דבש: אנחנו מאוהבים בו, הוגים בו ונמצאים בהיי, אך פרץ האנרגיה הראשוני חולף עד מהרה, ונעלם לגמרי כשמתחילה העבודה השחורה על מימוש הרעיון”. נראה שכל היושבים בקהל חותמים על התיאור הזה, ומכירים מקרוב את תחושת הדיכאון המתלווה לרשימת המטלות שיש לבצע כדי לממש פרויקט חדש. בלסקי מכנה זאת "Project Plateau" (ובעברית "מישור המיזם"). עם השם יש קצת פחות הסכמה, אבל המצב עצמו מוכר לכל אדם העוסק ביצירה, וכשבלסקי חושף את הפתרונות שבהם משתמשים רבים מהאנשים שעמם שוחח במהלך כתיבת ספרו, כל הנוכחים מצחקקים במבוכה שכבר יש בה מידה לא מעטה של הסכמה.

“גאונות היא 1% של השראה ו-99% של יזע”, מצטט בלסקי את תומס אדיסון, במשפט ששימש השראה לשמה של חברת המחקר והייעוץ שלו, The 99%, ומתאר תהליך שהוא בעצם די פשוט: כדי שרעיון יתממש ויגיע לכמה שיותר אנשים, צריך פשוט לארגן את התהליך מיד עם לידתו. “התחילו בתיעוד של כל רעיון”, הוא אומר. “לא משנה אם זה בפנקס, בקובץ מחשב או בהקלטה בטלפון הסלולרי. נורת הרעיון יכולה להבהב בכל רגע, ושביב מחשבה נעלם באותה הקלות שבה הוא מופיע. על כן יש לתעד אותו מהר ככל האפשר”.

בלסקי מתאר שורה ארוכה של פעולות ומטלות שיש לבצע מיד לאחר אותו רגע קצר השראה. מדובר בפעולות שגרתיות שברובן אינן מהנות, אך הן נדרשות כדי להביא את הרעיון לכדי מימוש. זה הקושי הגדול של אנשים יצירתיים, שבמקרים רבים חסרים את הרצון או את היכולת לבצע פעולות מכניות שאין בהן הנאה או תגמול מיידי. אלא שלשיטתו של בלסקי אין מנוס מביצוע אותן פעולות, שכן בלעדיהן אין עשייה ואין תוצאות. “המילה ‘יצירתיות’ באה מהפועל 'ליצור'”, הוא מסביר. “אם לא יצרת דבר, אין משמעות להיותך אדם יצירתי - גם אם כך אמרו עליך בבית הספר. למשל, אני בטוח שיש פה יותר אנשים שהתחילו לכתוב ספרים מכאלה שסיימו. ובכן, סיום כתיבת הטיוטה אינו מספיק. צריך גם להפיץ אותה לכמה שיותר אנשים ולקבל פידבק, ולדאוג שתשומת לב גדולה ככל האפשר תרוכז בתוצר”.

בשלב זה בלסקי מפציץ ברעיונות ובטיפים על הדרכים השונות שבהן ניתן לגבש את צעדי הפעולה (למשל, להתחיל כל משפט בפועל), לפנות זמן לביצועם (לפתוח את תוכנת הדואר רק אחרי שעתיים של עבודה, ולערוך ישיבות עדכון בעמידה), וכן, גם להשקיע בשיווק עצמי ובפרסום. “כל כך הרבה שברון לב ניתן לחסוך אם רק לא נתבייש ונפרסם את עצמנו”, הוא אומר, ומדגים באמצעות אתר האינטרנט של ספרו, שהוקם עוד לפני שהסתיימה העבודה על הטיוטה, ועמוד הטוויטר שלו שמפמפם משפטי מפתח מתוך הספר כבר שנתיים. “הייתי בהמון כנסים, הרציתי בהמון קולג’ים, ובגדול לא הפסקתי לדבר במשך חודשים. אולי הצטרדתי, אבל הצלחתי להיכנס לתודעה ולגרום לאנשים לחכות לספר, לא להפך”, הוא אומר.

גם להיזון החוזר מהסביבה יש תפקיד חשוב בהבאת רעיון לכדי מימוש ומיצוי, או לחיסולו. ויתור על רעיון אף הוא חלק מתהליך היצירה, מכיוון שהוא מותיר משאבים פנויים למימוש רעיונות שעברו את הסלקציה. “באופן אינסטינקטיבי כולנו חוששים שיגנבו לנו את הרעיון, או שזה לא ראוי להפיץ רעיון לא גמור”, מסביר בלסקי. “אבל המציאות מוכיחה שההפך הוא הנכון. למשל, את הרעיון לכתיבת הספר העליתי בצחוק לפני חמש שנים, בשיחה עם עמיתים, בזמן שערכנו את התחקיר הראשוני. מאז הם הציקו לי עם זה מדי פעם, וכך ידעתי שזה רעיון טוב. הנדנוד שלהם הוא זה שגרם לי בסופו של דבר לשבת ולכתוב”.

מה למדתי

ההכרה בצורך הדחוף בסדר בעולם היצירתי צצה במוחו של בלסקי לפני כשש שנים, בעת שעסק בטיפוח ובהדרכת מנהלים צעירים עבור בנק ההשקעות גולדמן סאקס. בסופו של יום, בבר המקומי, הוא שמע מחברים אמנים ופרילנסרים על התסכול שהם חשים בשל חוסר היכולת לעניין את העולם ברעיונותיהם ובשל הקושי ליישמם. “דווקא האנשים שעושים את החיים שלנו למעניינים ויפים יותר, הם אלה שזקוקים לתמיכה אמיתית כדי למצוא משאבים”, הוא אומר למגזין TheMarker. “לא מדובר במשאבים המשמשים ליצירה עצמה, אלא כאלה הדרושים לתהליך ההפצה שלה. הרגשתי שיש מקום להביא משהו מהסדר התאגידי של עבודת היומיום שלי אל העולם הכאוטי של אנשי הקריאייטיב”.

כדי לברר מה גורם לרוב הרעיונות לגווע עזב בלסקי את המשכורת השמנה ואת הנוחות של המשרה הקבועה, יצא למסע בן חמש שנים שבו שוחח עם אנשים יצירתיים שמצליחים לממש את הרעיונות שלהם פעם אחר פעם, והתחקה אחר הרגלי העבודה שלהם. כמה מהאנשים שפגש מועסקים בחברות ענק כמו דיסני או גוגל, או במערכות המגזינים Wired ו-Good. היו בהם יוצרים כמו הסופר ג’ון גרישם ומעצב האופנה מארק ג’ייקובס. המשותף לכולם, טוען בלסקי בספר, הוא דפוסי פעולה שגורמים לרעיונות לצלוח את המעבר מפנטזיה לעולם הממשי.

את התובנות שאסף ממרואייניו יישם כבר בעת כתיבת הספר, והם משמשים גם בסיס ליצירתה ולעיצובה של חברת ביהנס (Behance) שהקים ב 2006, המפעילה פלטפורמה אינטרנטית להצגה ולשיתוף של תיקי עבודות. בהרצאותיו מרבה בלסקי להשתמש בדוגמאות מוחשיות משיטות העבודה של האנשים שעמם שוחח בזמן העבודה על ספרו. למשל, כדי להמחיש כיצד יש להתמודד עם הדכדוך שמתלווה לשלב “מישור המיזם”, הוא מספר על כריס אנדרסון, עורך המגזין Wired, שנוהג לשתף את עובדי המערכת ואת קוראי הבלוג שלו כמעט בכל רעיון העולה במוחו, אפילו בבוסריים שבהם.

מקור:http://magazine.themarker.com/article.jhtml?ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fstories%2Fm1_2000%2Fmag04012011_828609.xml&layer=maghome